תגיות הטוש

We con ourselves

נכתב ע"י ב: יום חמישי, 17 יוני, 2010

"חברת היי-טק ישראלית תעניק 10,000 שקל לעורכת הסרט הסאטירי על המשט" – זוהי כותרת ידיעה קצרה ב- TheMarker אשר מובילה לטקסט מגוחך ומקומם. קל יותר לציין את הפרטים המדוייקים בבליל המילים הזה (מאת הכתב המצטיין של העיתון, עיתונאי מחונן בשם TheMarker Online) מאשר להצביע על הטעויות, אבל בכל זאת, אבחר כאן בדרך הקשה.

החובבנות מתחילה בכותרת. מיה מחשבים אינה חברת היי-טק. אני יודע שהקונספט מסובך קצת לכתבי הטוש (כל הזכויות על הכינוי שמורות ליו"ר), אבל בכל זאת – לא כל חברה שבשמה מתנוססת המילה "מחשבים" היא חברת היי-טק. מיה מחשבים היא הנציגה של חברת SAS בישראל. זה עושה אותה חברת היי-טק כמעט כמו שמוכר ארטיקים בים הוא קונצרן מזון.
בגלל שאי דיוק אחד בכותרת הוא הרבה מתחת לסטנדרטים הגבוהים של המרקר, השחילו שם אחד נוסף – לנוחיות הקהל: קרולין גליק אינה עורכת הסרטון המדובר. היא עורכת האתר שעומד מאחורי הסרטון – לאטמה, ועל כך היא מקבלת את הפרס.
אתר, אמרנו? אולי זה מה שבלבל את הכותבים השקדנים, שמכנים את לאטמה "פרוייקט מדיה חברתית". אני שוב חייב להתנצל בפני הטושניקים על הרעיונות המורכבים שמועלים פה: לא כל אתר אינטרנט עם ערוץ ביוטיוב הוא פרוייקט מדיה חברתית. לאטמה, אתר סאטירה ימני (שלא מגלה כל יומרה להיות פרוייקט מדיה חברתית), משתמש ביוטיוב לשידור קטעי הוידאו שלו. אם לאטמה הוא פרוייקט מדיה חברתית, יש לסווג גם את אנה פרנק תחת אותה קטגוריה.

כאן מספר לנו הטוש ש"בבלוג הפופולארי הפינגטון פוסט קוראים לפטר את קרוליין גליק מעבודתה כעורכת בעיתון ג'רוזלם פוסט", אבל אצלנו (אונה לכם, גויים אנטישמיים) יוענק לה פרס בסך 10,000 שקל עבור הזכיה בקטגוריית "ההישג הבולט ביותר ותרומה למדינת ישראל בתחום המדיה החברתית".
אחרי פתיחה מסחררת שכזו, חשים החבר'ה בטושיה שזה הזמן להעביר את השרביט למיה מחשבים, מעניקת הפרס הנדיבה, ופותחים מרכאות (ואת הרגליים):

"קרוליין גליק וצוותה הצליחו באמצעות יוזמה עצמאית להפיק סרטון הסברה אשר התמודד מול גל הגינויים האנטי ישראליים והאנטישמיים אשר הציפו את רשת האינטרנט בעקבות המארב האיסלמיסטי שאליו נקלעה מדינת ישראל עקב אירועי המשט. סרטון שזכה ביותר מ-3 מיליון צפיות הגיע למקומות ראשונים בדירוג הסרטונים הנצפים ביותר באירלנד, שבדיה ודרום אפריקה ואף גרם לטורקיה לחסום את הגישה ליוטיוב וגוגל בפני אזרחיה. הסרטון אף 'סופח' על ידי משרד החוץ שרתם אותו למאמצי ההסברה של ישראל".

אם מר TheMarker Online אכן מאמין שהסרטון הנ"ל גרם לטורקיה לחסום את הגישה ליוטיוב וגוגל בפני אזרחיה (ואני מתקשה מאוד להאמין שזה המצב), אנא יואיל בטובו להביא איזושהי אסמכתא כתובה לכך. הסרטון 'סופח' (המרכאות במקור – אותכם לעידוק) על ידי משרד החוץ? נראה שלא בדיוק, אבל אם מיה אומרת, כנראה שמיה יודעת.
ומה הקשר בין מיה מחשבים לפרסים על תרומה למדינה בתחום המדיה החברתית (קטגוריה מעט משונה, יש לציין)? ממתי חברת שרותים בתחום התוכנה מחלקת פרסים, ועוד בתחום שאין לה כל קשר אליו (לפחות לא עפ"י אתרה הרשמי)? לטוש אין פתרונים (כמובן), אבל אולי נמצא תשובות מעבר לכביש, בגלובס (שעשו עבודה קצת יותר טובה בלסנן את השטויות העקריות מן ההודעה לתקשורת של מיה)? לא ממש:

האירוע היום הינו אירוע ראשון במסגרת תוכנית אותה מתכוונים לקיים מדי שנה בהענקת פרס עבור ההישג הבולט ביותר והתרומה למדינת ישראל בתחום המדיה החברתית.מיה מחשבים תפעל על מנת לצרף למיזם חברות ישראליות נוספות ואף את נציגי משרד החוץ, על מנת לקדם את מעמדה הבינלאומי של ישראל באמצעות כלי הסברה וטכנולוגיות תקשורת מתקדמות, תוך תמיכה ביוזמה והיצירתיות הפרטית.

בגרסה אלטרנטיבית של הטוש לכתבה בה אנו עוסקים (ואל תשאלו אותי למה יש צורך בכזו) מתבררים פרטים נוספים:

"אם פטריוטיות היא פוליטיקה, אז התמיכה שלנו בלאטמה פוליטית", ציין בשיחה עם TheMarker IT מנכ"ל מיה מחשבים, צבי צוויג

וגם:

מיה מחשבים, משווקת פתרונות הבינה העסקית של חברת SAS, מעסיקה קרוב ל-50 עובדים. על לקוחותיה נמנים, בין השאר, בנק דיסקונט ובנק לאומי

עכשיו הכל ברור. מנכ"ל חברה זניחה העוסקת בשיווק תוכנה, המונה 50 עובדים, החליט ששווה לו לתרום 10,000 שקל (הוצאה מוכרת, אני מקווה) לטובת המטרה הנכספת – השבת הזקפה הלאומית למימדיה המקוריים, לאחר שספגה מכה אנושה "בעקבות המארב האיסלמיסטי שאליו נקלעה מדינת ישראל עקב אירועי המשט".
אין לי כל כוונה לעסוק בסרטון עצמו – בתוכנו או ברמתו. למרות ששניהם אינם לרוחי, אין ספק שהתוכן לגיטימי לחלוטין, וצריך להשמע, כי הוא משקף את דעתם של ישראלים רבים. סאטירה – משמאל ומימין – הינה מרכיב חשוב ביותר במדינה דמוקרטית.  הבעיה היא בעובדה שסרטון סאטירי זה הפך להיות הקש בו נאחזת ההסברה הישראלית. אם אכן מפלטה האחרון הוא בסרטוני וידאו סאטיריים, הרי שבכך אנו מודים שהעובדות אינן רלוונטיות והמציאות אינה ניתנת להסבר. יתכן ויש כאן מעין הודאה נסתרת באשמה, המכירה בכך שהשתלשלות הארועים לא עושה חסד עם הצד הישראלי. אפשרות נוספת היא התחושה שבכל מקרה "כל העולם נגדנו", וטיעון לוגי המבוסס על העובדות היבשות לא יוכל להביא לשינוי תודעתי.
נראה כי האפשרות השניה היא הסבירה יותר. התפישה הגורסת כי מקורה של הביקורת על ישראל באנטישמיות, שנאת יהודים באשר הם ללא סיבה, מעקרת את התכלית מן ההסברה. הרי לא ניתן להסביר משהו בצורה הגיונית למישהו שנוקט צד מסיבות שאינן רציונליות. אם כך, מהי המטרה? להפגין נוכחות. לנקום. לרחוץ בנקי כפינו.
גם אם נניח כי שלושת מיליון הצפיות בוצעו ע"י צופים חסרי דעה מוצקת על הארוע (למרות שניתן להניח שרוב הצופים היו מן המשוכנעים בשני הצדדים – הם אלו שיחושו בצורך להקליק ולצפות) – האם מישהו באמת חושב שהסרטון יגרום לצופה לגבש דעה אוהדת על ישראל? האם מישהו מצפה מהצופים הזרים להסיק מסקנות מסרטון סאטירי שמשתמע ממנו שכל משתתפי המשט היו מוסלמים צמאי דם שרצונם לטבוח ביהודים?
יתכן והתשובה חיובית – צבי צוויג, מנכ"ל מיה מחשבים, המשקף את הלך הרוח בישראל (וזאת על-פי מספר הפעמים בהן נתקלתי בסרטון המדובר באימייל, פייסבוק, טוויטר ושאר פרוייקטי המדיה החברתית אותם אני מוביל), מאמין שהסרטון "מתמודד מול גל הגילויים האנטי ישראליים והאנטישמיים אשר הציפו את רשת האינטרנט". הוא התייאש מן האמת היבשה וחסרת המשמעות (מול האנטישמיות) ומעדיף את הסאטירה, באמונה מלאה, כי זו יכולה להביא לשינוי תודעתי – למרות הסתירה המובנית בבסיס הנחתו. רבים מן הישראלים (אשר צוויג מייצג נאמנה) נכשלים ביכולת לראות את ארוע המשט ואת הסכסוך הישראלי פלסטיני כולו בעיניים של מושאי הסברתם. במקום לנסות ולבחון את השתלשלות הארועים ולהסביר אותה מנקודת המבט הישראלית, הם מאמינים בהסברה מבוססת חצאי אמיתות ודאחקות. הם מתקשים להבין שסוג כזה של הסברה מביא עמו בעיקר נזק. מספר הצפיות בסרטון הופך להיות בעצמו מטרה, והשאלה העיקרית בדבר תרומתו נדחקת לשוליים.

בעיתון שמכבד את עצמו, ידיעה על חברת low-tech זניחה אשר מעניקה פרס כספי לאתר סאטירה ימני בשל תרומתו למדינה בתחום בו אין לחברה התורמת כל ידע, היה מוצא את דרכו היישר למדור הסאטירה. בסמרטוטון אינטרנטי כמו הטוש זאת הופכת להיות כתבה חובבנית, חסרת ביקורת עצמית, המצטטת הודעה לעיתונות ללא בדיקת עובדות בסיסית.
אין צורך להסביר מדוע כתבה זו הפכה להיות השניה הנצפית ביותר באתר באותו יום.